קרמר נ' לוח ידיעות אחרונות בע"מ

החלטה

א.לפניי בקשה מיום 29/4/2013 לתקון כתב תביעה ובהתאם את פרק הסעדים, כך שעל

הנתבעת-המשיבה יהיה לשלם לתובע-המבקש סך של 25,868 ₪ בגין רכיב שכר עבור "ציוד"

וכן 17,590 ₪ בגין רכיב שכר עבור "מענק רבעוני", כהפרש פ"פ, בנוסף על פיצויי הפיטורים שקיבל, שכן מרכיבי השכר הללו הינם פיקטיביים בלבד ונועדו אך ורק להתחמק מתשלום מלוא זכויותיו של המבקש.

כמו כן, מבוקש להוסיף פיצוי בגין אי-קיום חובת הפקדות פנסיוניות בגין שני מרכיבי השכר הללו בסך 15,295 ₪, לרבות הטבת מס בסך 3,230 ₪, שנמנעה מהמבקש עקב מחדלה של המשיבה.

ואלו נימוקי הבקשה: המבקש גילה, אגב הכנת תצהיר העדות הראשית שלו, כי המשיבה כללה בתלושי השכר רכיבים פיקטיביים בנוסף על המצוין בכתב התביעה המקורי (כמפורט לעיל); המשיבה טרם הגישה תצהיריה, לכן לא ייגרם לה נזק; שמיעת ההוכחות טרם החלה; לא מדובר בשינוי מהותי של כתב התביעה המקורי, אלא רק בהוספת רכיבים פיקטיביים לאלו שצוינו בכתב התביעה המקורי; המשיבה תוכל לתקן את תגובותיה וממילא, ודאי תחזור על טענותיה; הבקשה באה לעולם, אך מחוסר תום ליבה של המשיבה; המבקש הינו צלם במקצועו ואיננו בקי בזכויות העבודה; עפ"י הפסיקה ניתן לתקן כתבי תביעה גם בשלבים מאוחרים.

ב.ביום 30/4/2013 ניתנה החלטה לפיה המבקש יודיע מדוע "נזכר" לתקן את כתב תביעתו במועד דנן כאשר התיק הועבר להוכחות עוד בנובמבר 2012. ביום 2/5/2013 הגיש המבקש הודעתו בה פירט נימוקיו לבקשתו לתקון כתב התביעה.

ג.ביום 29/5/2013 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה ולפיה היא מתנגדת לה מהנימוקים שעיקרם להלן: תמוה הכיצד גילה המבקש לפתע, 4 שבועות לאחר הגשת תצהירו כי עליו לבקש את תקון כתב התביעה; אין בהודעת המבקש מיום 2/5/2013 משום הסבר לעיתוי הגשת הבקשה; המבקש עבד שנים רבות בנתבעת ותלושי השכר היו מונחים לפניו כבר בעת הכנת כתב התביעה ולא רק במועד הכנת תצהיר העדות הראשית. משכך, לא "התגלה" כאן דבר, שלא היה ידוע קודם לכן ועסקינן ברשלנות גרידא מצד המבקש; הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב, ללא נימוקים כבדי משקל ויש בה כדי להעניק למבקש יתרון דיוני בלתי הוגן ובלתי סביר; המשיבה ודאי תצטרך לתקן את כתב הגנתה, שכן מדובר בבקשה להוסיף סעדים כספיים משמעותיים ו"ראשי נזק" שונים; במידה שבקשת המבקש תתקבל, מבוקש כי יחוייב בהוצאות ובאגרה נוספת.

ד.לאחר ששקלנו טענות הצדדים להלן החלטתנו –

תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), ה'תשנ"ב- 1991 קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, נצבות שתי שאלות לשיקול דעתו של בית הדין: האחת- האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השניה- האם יהיה בתקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברלית כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר.

כאשר ביה"ד נזקק לדיון בבקשה לתקון כתב תביעה, עליו להתחשב בעיקר בשאלת עיתויה של הבקשה. אין דומה בקשה שהוגשה לפני שהחלה הצגת הראיות, לבקשה שהוגשה בסופן. כן יימנע ביה"ד לאפשר התקון כאשר יהא בו כדי להעניק יתרון דיוני לא מוצדק למבקש, על פני בעל הדין שכנגד.

בענייננו, הגם שעיתוי הבקשה תמוה ביותר – פחות מחודש לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית מטעם המבקש – הרי שאין לדחות הבקשה רק מטעם זה.

מעיון בתקון המבוקש מתקשים אנו לקבל כי מדובר ב"עובדות חדשות שנתגלו", למרות

שכך נטען. קשה גם להבין הכיצד עומדת הבקשה ועיתוייה בכך שההליך נקבע להוכחות כשנה מראש. ודאי כך לאור הנטען בכתב התביעה בהקשר לרכיביה.

ויודגש – התובע מיוצג על ידי משרד עו"ד מתחילת ההליך.

עם זאת, החלטנו להעתר לבקשה חרף האמור.

לכך יש להוסיף כי נראה לכאורה, שהתיקונים המבוקשים יעזרו לביה"ד לברר מלוא הפלוגתאות האמיתיות, יסייעו להכריע בהן כאחת וביעילות, תוך מניעת כפל הליכים.

גם אין בתקון המבוקש כדי להקנות למבקש יתרון דיוני כלשהו, זאת משהמשיבה טרם הגישה תצהיר עדות ראשית, ותוכל איפוא לתקן הגנתה, לטעון לגופא ולצרף ראיותיה לרבות בקשר עם התקון המבוקש.